משמעות המקצב והצליל במפגש הטיפולי בכנס בינלאומי על פסיכואנליזה ואמנות

אורלי לבון – הפסיכולוגית הראשית של המרכז הרפואי לבריאות הנפש טירת כרמל, השתתפה בכנס בינלאומי המתקיים באיטליה אחת לארבע שנים, של אנשי טיפול מכל העולם בנושא: "פסיכולוגיה ואמנות" שני תחומים שלבון עוסקת בהם כפסיכואנליטיקאית וכציירת.

הרצאת הפתיחה עסקה באמנות, אמפטיה ומדעי המוח. הוצגה הטענה כי אמפטיה מופעלת באופן ראשוני ע"י "נוירוני הראי". כאשר אדם רואה מחוות הבעה מוכרת כמו בכי, חיוך, בהלה וכו', מתעוררת בתוכו באופן מיידי באמצעות הנוירונים הללו, תחושת הזדהות, מעבר לתוכן המדובר ואף מבלי להיות מודע לסיבה לכך. הזדהות זו המתעוררת בנו, הומחשה לקהל ע"י הצגת יצירות אמנות מתקופת הרנסנס מלאות ההבעה, כמו גם ע"י תצלומי זוועה מפיגועי טרור בתקשורת, והשפעתן המיידית על המתבונן.

הפסלת גיאן מק-אדם פרויד - נכדתו של האמן לוסיין פרויד, שהיה נכדו של זיגמונד פרויד מייסד הפסיכואנליזה, הציגה עבודות שלה והרצתה על "דמות האב", בהתייחסה להשפעת הדמויות הגבריות שליוו את התפתחותה – סבה, אביה, בעלה ושני בניה.

בעוד רוב ההרצאות התייחסו לאמנות החזותית, הרי פאנל מעניין במיוחד התייחס לתפקיד המוסיקה, ונפתח בהרצאה מרתקת של המנצח דוד רוזנמייר על "מוות ותחייה במוסיקה". לבון שחוקרת את הקשר שבין הצליל להתפתחות הנפשית, שוחחה בנושא עם המנצח. נראה כי ביצירה מוסיקלית כמו גם במפגש טיפולי, יש משמעות לצליל ולמקצב בו נאמרים הדברים, מעבר לתוכן המילולי. לבון הדגישה שיש להאזין למפגש הטיפולי כמו ליצירה מוסיקלית המכילה מקצב וצליל

 והם אלו שנושאים את המילה.

לבון ציינה שהכנס עסק בנושאים עכשוויים, כמו נושא המוסיקה, הצליל, הקול (החל מהרחם), שהולך ותופס מקום משמעותי בהבנת ההתפתחות הנפשית.