פסיכוזה ותורתו של לאקאן בהרצאה לצוות הרב מקצועי של המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל
"ד"ר ז'אק לאקאן, שהיה תלמידו של פרויד (אך גם חלק עליו בנושאים שונים), ראה את הפסיכוזה כשפה ואת הפסיכוטים כמורים שהמטפלים צריכים ללמוד מהם", כך ציינה סוזי פיצ'וטקה - פסיכולוגית קלינית, אנליטיקאית לאקאניאנית, בהרצאתה על "פסיכוזה ולאקאן", במסגרת תכנית ההשתלמות לצוות הרב מקצועי של המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, שעוררה שאלות ותגובות רבות.
לאקאן דיבר על המושג "שם האב" כפונקציה אבהית ששמה גבולות ומגדירה מה מותר ומה אסור. היא זאת שמובילה ליצירת החסר, ההעדר, שמאפשר רישום סמלי של גבולות המציאות בנפש. הילד לומד שיש סדר ויש דברים שאסור לו לעשות גם כשלא אומרים לו זאת בפירוש בכל מקרה ומקרה. כאשר פונקציה זו איננה מתקיימת בחיי הנפש, מתאפשרים התנאים להיווצרותה של פסיכוזה.
מושג חשוב נוסף בהקשר לחיים הנפשיים הוא ההתענגות, שהוא למעשה הסבל המועדף
על כל אדם, כאשר אצל האדם הפסיכוטי הוא חסר גבולות, שכן הוא נעדר את הפונקציה האבהית היוצרת גבולות. השלמה עם קיום הגבולות, החסר, האין, היא השלמה עם המציאות, מה שמעיד על בריאות נפשית.
פיצ'וטקה הביאה את ההבחנה שלאקאן עשה בין הפרעה נוירוטית לבין פסיכוזה, כאשר ההבדל העיקרי הוא ביכולת של הנוירוטי להפוך מושגים לסמלים, ואילו אצל הפסיכוטי אין עולם סמל, מה שהופך דברים רבים למאיימים עבורו. (כך לדוגמא כאשר הוא יפגוש לראשונה את המפקד בצבא, דמות סמכות אשר בתוך המערכת הנפשית שלו לא קיבלה ייצוג בעבר, הוא ייתקל בחוויה שאין לו שום כלי נפשי להתמודד עימה, ותיווצר תהום נפשית מאיימת). כך הוא נזקק להפעיל מנגנונים פסיכוטיים כדי ליצור מחדש את הקשר עם המציאות, שאבד במפגש המאיים עם אותם גירויים חסרי ייצוג סמלי.
בהתאם להבנותיו של לאקאן, תיארה פיצ'וטקה מה נכון ולא נכון לעשות בעבודה עם פסיכוטים. לדבריה יש לעודד את המטופל הפסיכוטי למצוא את מה שמהווה גבול בתוכו, ולא טוב לאסור עליו ולצוות עליו דברים מתוך עמדה סמכותית. רצוי לגרום לו להוציא אנרגיה כלואה, כדי להקל עליו. לדבריה ואן גוך הוא דוגמא לאדם פסיכוטי שהוציא את האנרגיה הכלואה בו בציור, מה שאפשר לו להיות פחות פסיכוטי, ולתרבות האנושית ליהנות מכישרונו הגאוני.
אורלי לבון – הפסיכולוגית הראשית של המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, אמרה שההרצאה והדו-שיח שהתפתח בעקבותיה, הציעו מצע משותף בין אנשי צוות